מידע על מרוקו:

אתרי עניין

בלוג

קונקשן למרוקו | Connection to Morocco

כל הזכויות שמורות לעינת לוי, info@morocco-connection.com

מראקש

מראקש היא הבירה הבלתי מעורערת של דרום-מרכז מרוקו. היא הוקמה בשנת 1062 בידי הסולטן יוסוף בן תאשפין משושלת המוראביטון ונועדה להוות מרכז תרבותי-אמנותי של העולם המוסלמי. בשנת 1070 אף נקבעה כבירת הממלכה עד לשנת 1296. כיום חיים בה כמליון תושבים, אך המספר הזה מטעה מכיוון שמראקש מלאה בתיירים שפוקדים אותה מרחבי העולם בכל ימות השנה. בשנת 2015, נבחרה ליעד התיירות המוביל בעולם וזאת בזכות הקסם המיוחד שלה. יש בה 12 ק"מ של חומות המנסות להכיל את שאון הזמן, כמו גם את שאון הסוחרים המגיעים אליה כדי למכור את מרכולתם בשוק הגדול ביותר באזור הדרום - כיכר "ג'אמע אל-פנאא". בבנייה של חלק גדול ממבני העיר בוצע שימוש בלבני בוץ, מה שמעיד ומקנה לה מראה אפריקאי-מרוקאי מובהק. היא משהו אחר אם משווים אותה לקזבלנקה הקוסמופוליטית או לפאס התרבותית-ערבית. תוכלו למצוא בה אינספור סיפורי עם המגוללים את קורות העיר וחומותיה, כך למשל מספרים שחומות העיר נצבעו בדם ולכן צבען האדום, כאשר ננעץ מסגד כותוביה במרכז העיר.

 

כיכר ג'אמע אל-פנאא, העיר העתיקה (המדינה)

אם יש מקום במראקש שהכל קורה בו, זה המקום. ג'אמע אלפנא מוצפת במאות אלפי מבקרים בכל יום. זוהי כיכר עצומה - אורכה כ-150 מ' ורוחבה כ-100 מטרים - הנמצאית בלב העיר ומסביבה שווקים וחנויות. משמעות שמה "אסיפת האבודים", מכיוון שבעבר שימשה הכיכר כמקום הוצאה להורג של המתנגדים לשלטון ואילו בתקופת הפרוטקטורט הצרפתי היה מקום התכנסותן של הפגנות המוניות. ולמרות עבר זה, רבים מייחסים את קסמה של מראקש לכיכר זו, השוקקת חיים בכל שעות היממה. בשעות היום היא מרכז הקניות הגדול של מראקש, אינספור סוחרים באים למכור בה את מרכולתם בדוכנים הקבועים כמו גם בדוכנים הזמניים שבמרכזה.

 

אם תגיעו אליה כשעתיים לפני שקיעת החמה תזכו לראות כיצד התפאורה משתנה, והכיכר הופכת ממרכז קניות "תמים" למסעדה אחת גדולה עם מאות דוכני אוכל מקומיים וזולים במיוחד. אבל לא רק האוכל מאפיין את ג'אמע אלפנא של הלילה, אלא גם מעגלי המוזיקה של נגני רחוב, מספרי הסיפורים, מאלפי הנחשים, הקוראות בקלפים וכל מה שבין הגלוי והנסתר. בכל ההמולה וטירוף החושים נהנים גם הרמאים והכייסים שבאים לנסות את מזלם - שימרו על התיקים והארנקים בתשומת לב! קשה להאמין שלא מזמן הוצע להפוך את הכיכר לחניון ענק, אבל מקבלי ההחלטות החליטו שבנכס תרבותי כזה אסור לפגוע. במובנים רבים מדובר בפלא בלתי מוסבר, מכיוון שהסצינה המתקיימת בג'אמע אלפנא אפיינה כיכרות רבות במרוקו בעבר. אולם, מאפייני החיים המודרנים שחדרו גם לחברה המרוקאית שינו את התמונה. עם זאת, ג'אמע אלפנא הצליחה לשמור על ייחודה המסורתי. דרך טובה לחוות את הכיכר היא למצוא מקום טוב באחת מהמסעדות או בתי הקפה הממוקמים על גגות הבניינים התוחמים את רחבת הכיכר. שם תוכלו אתם לעצור, ולראות את הכיכר בתנועה עם משקה טוב.

 

מסגד הכותביה, מראקש (Koutoubia)

אחד האתרים המפורסמים במראקש, נמצא מדרום-מערב לג'אמע אלפנא. זהו מסגד גדול ומרשים ביותר, צריח המסגד (המינארט) מתנשא לגובה 70 מ' ולכן, ניתן להבחין בו ממרחקים כמעט מכל כיוון אפשרי. שמו של המסגד - כותוביה - נובע מהמילה הערבית "כותוב" שמשמעותה "ספרים", עדות לשוק הספרים שהתקיים במקום. בעברו הרחוק יותר היה קיים במקום ארמון קדום של שושלת המוואחידון ששמו היה "דאר אל-הייאר". לאחר מכן, הוקם במקום מסגד ישן, על ידי שושלת המוראביטון. בחפירות ארכיאולוגיות התגלה כי אינו פונה למכה - ייתכן אחת הסיבות שהובילה להריסתו בשנת 1147 עם כיבוש העיר. המסגד נבנה שוב בין השנים 1153 - 1189 על ידי הסולטאן עבד אל-מואמן ובנו אבו-יוסוף. השלמת הבנייה נזקפת לזכותו של הסולטאן יעקוב אל-מנצור (1184-1199), המשתייך לשושלת המוואחידון. המסגד כולל 17 אולמות ויכול להכיל כ- 20,000 מתפללים. סגנון הבנייה האדריכלי של הכותוביה הוא מרוקאי-אנדלוסי. סגנון זה שימש כדוגמה והשראה לבניות רבות אחרות של מסגדים ברחבי מרוקו. בראש המינארט ארבעה כדורי נחושת בגדלים שונים, בשונה משאר מסגדי אפריקה שבהם משולבים שלושה כדורים בלבד המסמלים אדמה, מלח ומים. הכדור הרביעי שבצריח הכותוביה חריג והאגדה מספרת ש... טוב אי אפשר לגלות הכל מראש!  תגלו זאת בהמשך :)

 

ארמון אל-בהייה, מראקש (Palais Bahia)

ארמון הבהייה נמצא במדינה של מראקש. הוא נבנה בשתי תקופות שונות: האחת, בין השנים 1866 - 1867, בזמנו נקרא "דאר מוסא", מי שהיה הווזיר הראשי של הסולטאן עבד אל עזיז ששלט בין השנים 1894 - 1904. והשנייה, בין השנים 1894 - 1901, בשלב זה נבנה הארמון עצמו שנקרא על שם אשת הווזיר "בהייה". הארכיטקט המרוקאי שתכנן את הבנייה היה מוחמד אל-מאקי אל-מספיואי ולקחו עמו חלק בבנייה אמנים ועובדים מהטובים ביותר במרוקו. הארמון כולל חצרות, גנים ואולמות, שבהם משולבים אלמנטים אמנותיים עשירים. יש שימוש רב בזליג' ובציורי עץ מרהיבים בדלתות, בחלק מהקירות ובתקרות המרשימות.

שעות פתיחה: 09:00 - 16:30.המבקרים יכולים להתרשם מחצר הארמון המרכזית, מהאולם הגדול, מהריאד הקטן ועוד (לא כל שטח הארמון פתוח למבקרים).

 

המלאח ואתרי הרובע היהודי

המלאח של מראקש, אותו רובע יהודי שהוקם בערים רבות ברחבי מרוקו, נמצא בחלק הדרום-מזרחי של ה"מדינה", לא רחוק מארמון אל-בהייה. המלאח הוקם בשנת 1557 על ידי מולאי עבדאללה, שריכז בו את יהודי העיר שמוצאם היה בעיקר ממגורשי ספרד. הרחוב הראשי של המלאח הוא סמטה צרה, ארוכה ואדומה. במרכז המלאח נמצא בית הכנסת צלאת אל-עזמה, ברחוב "עטר", שבעבר נקרא "תלמוד תורה". בית הכנסת נוסד בשנת 1492 ונחשב לעתיק ביותר במרוקו. הוא שימש את מגורשי ספרד, שמנהגיהם היו שונים מאלה של היהודים המקומיים, המכונים "תושבים" ומכאן גם נובע שמו "אל-עזמה" (הנבדלים). בחלק המזרחי של המלאח נמצא בית הקברות היהודי, המוקף חומה אדומה. מעל לשער הכניסה מתנוסס כיתוב גדול בעברית "בית מועד לכל חי". שטח בית הקברות עצום וקבורים בו בין היתר: ר' יצחק דלויה, ר' אברהם אבן עטר, ר' חנניה הכהן, ר' אורי קדוש, ר' דוד אזולאי, ר' שלמה בן טאמסוט, ר' פנחס הכהן, ר' סבאג ור' עזר הלוי. תוכלו להתרשם מרחובות המלאח באמצעות הסיור הווירטואלי שלפניכם. 

 

העשרה ומידע נוסף

עינת לוי (אוקטובר 2018), סיור וירטואלי בבית כנסת "בית אל, מראקש", The Moroccan Jewish Story in 360.

עינת לוי (אוקטובר 2018), סיור וירטואלי בבית בבית הקברות היהודי במראקש", The Moroccan Jewish Story in 360.

ערך "מראקש", ויקיפדיה.

הצטרפו עכשיו ל"קהילת התעוד של יהדות מראקש" בפייסבוק